הכרעת דין בתיק ת"פ 2332-01-12

רקע

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה- עבירה לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977, תקיפה סתם- עבירה לפי סעיף 379 לחוק, איומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק וחבלה במזיד ברכב- עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק. בהתאם לכתב האישום, ביום 15/12/11 בשעה 21:00 או בסמוך לכך הגיע המתלונן, אליאס ווהבי, אשר לו היכרות מוקדמת עם הנאשם, לבית קפה "תותו" באור עקיבא, כאשר הנאשם שהה במקום באותה עת. נטען כי בשלב מסוים, קילל הנאשם את המתלונן ואיים עליו בכוונה להפחידו או להקניטו באומרו: "אני אתלה אותך מהרגליים, יא לבנוני מסריח, אני אדקור אותך". נטען שהנאשם והמתלונן יצאו מהמקום ולאחר שהנאשם קילל את המתלונן פרץ ביניהם ויכוח מילולי. עוד נטען כי המתלונן נכנס שוב למקום, שילם את חשבונו ויצא מהיציאה האחורית, כאשר הנאשם שהיה בחנייה קילל ואיים עליו. נטען שכאשר המתלונן התקרב אליו על מנת להיכנס לרכבו, תקף הנאשם את המתלונן שלא כדין בכך שסטר לו פעמיים בצד ימין בפניו. נטען שהמתלונן עלה לרכבו, תוך שהנאשם הרים אבן והניף אותה לעבר המתלונן, אך אחד מהנוכחים במקום מנע מהנאשם לזרוק את האבן והמתלונן נסע מהמקום בשעה 00:00 או בסמוך לכך. מכתב האישום עולה כי ביום 16/12/11 בהמשך לאירוע הנ"ל, בשעה 1:00 או בסמוך לכך, הגיע המתלונן ברכבו לבית הנאשם על מנת לברר עימו מדוע סטר לו. נטען כי בשלב מסוים, יצא הנאשם מביתו, כשהוא נושא עימו סכין ושרשרת ברזל והגיע אל המתלונן. המתלונן שאל את הנאשם לפשר מעשיו ב"קפה תותו" והנאשם בתגובה דקר אותו פעמיים בבית החזה, באזור בית השחי בצד ימין ומתחת לפטמה הימנית וכן דקר אותו בירך ימין. נטען כי הנאשם עשה זאת בכוונה לגרום למתלונן חבלה חמורה ולהטיל בו נכות או מום. עוד נטען כי במהלך הדקירות אחז המתלונן בידו של הנאשם וניסה למנוע ממנו להמשיך לדקור אותו, אך הנאשם לא חדל ממעשיו ודקר את המתלונן באמצעות הסכין שוב ושוב כמתואר לעיל. נטען כי במהלך האירוע, פגע הנאשם ברכב בכך ששבר את השמשה הקדמית שלו וכן חלון בדלת שליד הנהג באמצעות שרשרת הברזל. עוד נטען כי בשלב כלשהו של האירוע, המתלונן דחף את הנאשם, נכנס לרכב ואז ניפץ הנאשם את השמשה האחורית של הרכב באמצעות השרשרת. המתלונן נסע מהמקום ובשלב מסוים עצר ופונה לבית החולים "הלל יפה" בחדרה. נטען שכתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן 2 פצעי דקירה באורך 1.5 ס"מ באזור בית השחי הימיני בגבול עצם השכמה ומתחת לפטמה הימנית וכן פצע בגודל 1-2 ס"מ בחלק הקדמי של ירך ימין. עוד נטען כי נגרמו למתלונן חזה אוויר, אמפיזמה תת- עורית נרחבת מימין וכניסת אוויר מופחתת מצד ימין. נטען שהמתלונן נזקק להכנסת נקז בבית חזה ימין וכי הפציעה סיכנה את חייו. עוד נטען שהמתלונן אושפז מיום 16/12/11 ועד ליום 23/12/11 בבית החולים. נטען כי הנאשם במעשיו גרם למתלונן חבלה חמורה שלא כדין באמצעות הסכין בכוונה להטיל במתלונן מום או נכות או לגרום לו לחבלה חמורה, תקף את המתלונן שלא כדין, איים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו בכוונה להפחידו או להקניטו ופגע במזיד ברכבו של המתלונן או בחלק ממנו.

עדויות הצדדים

 2.        מטעם התביעה העיד המתלונן- אליאס ווהבי. העד סיפר על היכרותו המוקדמת עם הנאשם, כאשר לדבריו מדובר בהיכרות שטחית שעיקרה החלפת זכוכית בבית הנאשם בחודש יולי או אוגוסט 2011 (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 23- עמ' 9 ש' 9). המתלונן תיאר את השתלשלות האירועים בסמוך לאירועים נשוא כתב האישום. לטענת המתלונן, הסיבה בגינה נסע לביתו של הנאשם היתה כי לא היה לו את מספר הטלפון שלו על מנת לברר מה אירע (עמ' 13 ש' 16-17). המתלונן ציין בעדותו שהנאשם בא לכיוונו עם אבן משתלבת על מנת " לתת לי עם האבן" (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 24-25, עמ' 14 ש' 1-2). לטענת המתלונן, הגיע לביתו של הנאשם בידיים ריקות (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 20, עמ' 16 ש' 4-7). כאשר נשאל כיצד הנאשם ידע כי הוא הגיע לביתו השיב- " אני קראתי לו מבחוץ". לטענתו, הנאשם היה במרפסת ביתו והוא הבחין בו (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 21-25). המתלונן הסביר בעדותו מדוע הלך לבית הנאשם כאשר לטענתו רצה לברר עמו מדוע היכה אותו (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 1-7). המתלונן ציין כי לנאשם היתה שרשרת ברזל באמצעותה שבר את שמשות רכבו וכי לא ראה את הסכין שעימה דקר אותו הנאשם (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 1-8).  נטען שהאירוע בסמוך לביתו של הנאשם נמשך 20 דקות עד חצי שעה. בהמשך ציין שמהרגע שהנאשם הגיע אליו ועד לרגע בו נכנס לרכב על מנת לברוח חלפו עשר דקות או רבע שעה. לאחר מכן טען כי מרגע הדקירות ועד למועד בריחתו חלפו 4-5 דקות (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 19-31). המתלונן אישר בעדותו שלא ראה את הסכין שבאמצעותה נדקר וכי יתכן ומדובר במברג אך הוסיף שידוע באור עקיבא שהנאשם נוהג להסתובב עם סכין (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 2-5). לטענת המתלונן, כאשר נדקר הוא נכנס לרכבו וברח כאשר לדבריו- " אם היה לי משהו להגיב הייתי מגיב, אם היה לי מקל באוטו הייתי שולף מקל ומגיב" (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 13-14). עוד טען המתלונן כי בזמן הדקירה הוא לא עשה דבר, נכנס לרכבו ונסע לכיוון המשטרה (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 15-16). המתלונן הכחיש את טענת הנאשם לפיה הוא הגיע לביתו, החזיק ביד כבלים של רכב וזרק אבנים לעבר ביתו (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 21-27). המתלונן תיאר בעדותו את פציעותיו, הטיפול שקיבל בגינן והנזק שנגרם לעסקו (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 4-16). המתלונן הכחיש קיומו של סכסוך קודם בינו לבין הנאשם (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 17-20). המתלונן טען כי לאירוע בבית הקפה היו עדים- עבד, קובי בן לולו ובעל בית הקפה והכחיש כי נגע בנאשם, תקף אותו או קילל אותו. לדבריו, לא היה מעליו והנאשם לא היה על הרצפה (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 20 ש' 26). המתלונן הודה שיתכן ודחף את הנאשם אך הכחיש שהרים אותו לאחר מכן, בניגוד להודעתו במשטרה (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 16-26). המתלונן אישר שיתכן וצלצל לנאשם לפני שנסע לביתו ושבן אחותו הזהיר אותו שהנאשם ידקור אותו, כאשר לטענתו הבחין בו בן אחותו ליד ביתו של הנאשם (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 1-10). בהמשך, טען שהנאשם צלצל אליו לאחר שדקר אותו והוא לא ענה וכי חבריו של הנאשם איימו עליו שלא יפנה למשטרה (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 13-22). המתלונן נשאל בנוגע לעימות שנערך בינו לבין הנאשם (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 24-29).

3.         בחקירתו הנגדית סיפר המתלונן על שירותו בצד"ל כאשר לדבריו נהג באלימות רבה אך לא כנגד אנשים פרטיים או אזרחים (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 2-22, עמ' 26 ש' 8-19). המתלונן טען שאין לו היכרות מוקדמת עם הנאשם למעט שפועלים מטעמו הלכו לביתו להרכיב לו חלון. הוא אישר שהיה שותף של בן אחותו של הנאשם (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 8-18). המתלונן נחקר בנוגע להשתלשלות האירועים בקפה תותו ועל הנוכחים במקום (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 32- עמ' 28 ש' 31). המתלונן אישר ששתה 2 כוסות וודקה כאשר לטענתו לא היה שיכור על אף טענות עדים לפיהן היה שיכור (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 32- עמ' 29 ש' 11). המתלונן נשאל מדוע לא עשה דבר בזמן שהנאשם השפיל אותו והשיב שלא ענה לו כי הנאשם שיכור. לדבריו, רק לאחר שישבו כשעתיים וחצי בבית הקפה החל הנאשם לקלל אותו. הוא אף אישר שיתכן והנאשם יצא בעצמו לאחר שקילל אותו ולא הוצא על ידי חבריו כפי שטען בהתחלה (עמ' עמ' 29 לפרוטוקול ש' 23- עמ' 30 ש' 24). בהמשך, אישר המתלונן שדחף את הנאשם לאחר שנתן לו סטירות (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 5-29). כאשר נשאל המתלונן האם הוא מצפה שיאמינו לו שכך התנהג השיב- " למה שלא תאמין לי? הדקירה שלי זה 1.7 ס"מ" (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 30-31). בהמשך ציין כי על אף עברו כלוחם צד"ל הוא כיום איש משפחה ואינו מגיב לאלימות (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 1-17). המתלונן טען שלא קילל את הנאשם בשום שלב. כאשר הוא הופנה להודעתו במשטרה (סומנה 4) שם טען כי הוא קילל את הנאשם בחזרה, השיב שהיה תחת השפעת משככי כאבים (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 18-31). בהמשך חקירתו טען המתלונן כי יתכן וקילל, כאשר לטענתו כאשר הנאשם "התחיל" איתו בשולחן הוא לא הגיב. הוא אף הודה כי היה אירוע נוסף שבמהלכו יצא עם הנאשם החוצה לבדו (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 2-29). המתלונן הופנה לעדותו של איימן לפיה הוא היה שיכור בערב האירוע והשיב ששתה 3 כוסות לא מלאות וכי יתכן ואיימן היה שיכור במועד מתן ההודעה כ-5 ימים לאחר מכן (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 11-18). המתלונן הפנה לעדותו של איימן במשטרה לפיה הוא והנאשם הלכו מכות וקיללו אחד את השני והשיב שאין לאיימן אינטרס לספר עליו סיפורים. הוא אישר שאיימן בא עימו וכי אינו קשור לנאשם (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 19- עמ' 35 ש' 15). המתלונן נשאל מדוע עד למועד מתן עדותו לא סיפר כי פגש את קובי שהזהיר אותו בכניסה לבית הנאשם והשיב כי הוא לא נשאל על כך וכי ניתן לשאול את קובי האם נכח שם. הוא אישר שלא סיפר זאת באף אחת מחקירותיו במשטרה (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 1-29). לטענתו, קובי הזהיר אותו בטרם האירוע והלך (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 32- עמ' 37 ש' 10). המתלונן נשאל מדוע נסע לביתו של הנאשם ולא הסתפק בשיחה טלפונית עימו והשיב שרצה לדבר איתו פנים אל פנים. הוא טען שביקש מהנאשם לחכות לו בחוץ וציין כי הוא אינו מכיר אותו בתור אדם אלים והוסיף כי הגיע לדבר איתו " בטוב, לשאול מה עשיתי לך רע" (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 15-30). המתלונן הכחיש שקילל את הנאשם או זרק אבנים על ביתו בזמן שהמתין לו. בהמשך, הוא הופנה לעדותו שם טען  שצעק וקילל את הנאשם ואישר שכך היו הדברים (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 1-20). המתלונן הודה כי האירוע בבית הקפה היה משפיל עבורו (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 5-6), יחד עם זאת טען שחרף העובדה שהינו צעיר וחזק מהנאשם ולוחם בעברו- הגיע לבית הנאשם על מנת לברר ולדבר עימו (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 7-14).

4.         העד רוברט ווהבה הינו אחיו של המתלונן. העד אישר כי בערב האירוע התקשר המתלונן לבית הוריו ושוחח עם אימו. בהמשך, נטל את הטלפון והמתלונן סיפר לו שהוא נמצא בבית החולים. לדבריו, הוא הגיע לבית החולים, שם המתלונן סיפר לו שנדקר אך לא ידע לומר את שמו של הדוקר, אלא רק ציין מוריס או בוריס, כי היה בטראומה. העד ציין כי פנה למשטרה וטען כי מוריס או בוריס דקר את אחיו. העד אישר כי לא הכיר את הנאשם לפני כן (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 25- עמ' 40 ש' 16). בחקירתו הנגדית ציין כי המתלונן סיפר לו שאירוע הדקירות היה במסעדה (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 20-23).                      

5.         העד דוד ארנר הינו בלש במשטרת חדרה, אישר כי ערך דו"ח חיפוש (ת/40). הוא טען שנתפס פלאפון סוני אריקסון, סכין חיתוך יפנית צהובה, סכין מתקפלת עם ידית בצבע כהה, שרשרת ומנעול וידית ומנעול (עמ' 41 לפרוטוקול ש' 1-11). בחקירתו הנגדית הוא אישר כי לא חיפשו בבית הנאשם כבלים של רכב. הוא אף אישר כי חפשו כלי תקיפה וכי יתכן ולא היה זוכר גם אם ראה כבלים היות ולא מדובר בכלי תקיפה. הוא הוסיף שהם חפשו סכינים ושרשראות (עמ' 41 לפרוטוקול ש' 20-28).

6.         הוגש מוצג ת/17 ודו"ח פעולה ת/42 שנערכו על ידי ליאור שליסר.

7.         אייל וסרמן הינו חוקר בתחנת חדרה והיה החוקר המרכזי בתיק הנ"ל. העד אישר שהנאשם סירב לחתום על חקירותיו (ת/3, ת/4, ת/5) (עמ' 44 לפרוטוקול ש' 13-24). הוא אישר כי ערך עימות בין הנאשם למתלונן בבית החולים נוכח מצבו של המתלונן (עמ' 44 לפרוטוקול ש' 26-27). העד אישר כי ערך מזכרים ביום 22/12/11 (ת/43), ביום 19/12/11 (ת/44) וביום 22/12/11 (ת/45) וכן זכרון דברים מיום 25/12/11 (ת/46) ואישר כי לא הבחין בסימני חבלה על גופו של הנאשם. הוא אישר שיצא עם הנאשם להצבעה והובלה (ת/47) וכי נערכו צילומים של דברים שהנאשם הצביע עליהם (ת/48) (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 3-26). העד נשאל לגבי צילומים של סכינים ושרשרת והשיב כי מדובר במוצגים שנתפסו בביתו של החשוד- הנאשם בהתאם לצו חיפוש במטרה למצוא את הכלי עמו ביצע את העבירות. הוא אישר כי מדובר בצילומים שעשה בתחנה היות והוא לא השתתף בחיפוש (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 46 ש' 3, ת/49). עוד הוגשו באמצעותו תמונות של רכב המתלונן שצילם (ת/51), מזכר מיום 20/11/11 (ת/52), צילום המתלונן ובגדי המתלונן (ת/53, ת/54), מזכר מיום 26/12/11 (ת/55), צילומים שנערכו במסגרת ההצבעה של המתלונן (ת/56), מזכר מיום 20/11/11 (ת/57), מזכר מיום 12/1/12 (ת/58), תמונות של הכבלים שנתפסו (ת/59), דו"ח משל"ט בנוגע להודעה על הדקירה (ת/60) ומזכר מיום 22/12/11 (ת/61) (עמ' 46 לפרוטוקול ש' 7- עמ' 47 ש' 20). באשר לפלטי השיחות אישר העד כי אותר חיוג מהנייד של הנאשם בשעה 1:08 ביום 16/12/11 ושיחה יוצאת מהטלפון הנייד של המתלונן, שיחה שארכה כשנייה (עמ' 47 לפרוטוקול ש' 5-11). העד נשאל בנוגע לטענת הנאשם לפיה לא שהה בבית ושיתכן ואחיו התאום היה בבית באותה עת והשיב כי לאחר בדיקה הוכח כי אחיו של הנאשם לא היה בבית הקפה במועד האירוע (עמ' 47 לפרוטוקול ש' 12-16). העד אף אישר כי עדים בתיק לא שיתפו פעולה וחלקם נמנעו ממתן עדות והוסיף שהמתלונן לא שיתף פעולה באופן מיידי בהודעתו והוא נאלץ להקליטו (עמ' 47 לפרוטוקול ש' 21- עמ' 48 ש' 2).

8.         בחקירתו הנגדית הודה העד שלא השתתף בחיפוש וכי אין אינדיקציה בתיק הקושרת בין הסכינים שנתפסו לבין האירוע וכי לא ידוע שהם הוצאו מהבית במועד האירוע. הוא אף הודה כי עצם החזקת סכינים בתוך בית הנאשם אינה מהווה עבירה וכי העבירה לא בוצעה בתוך בית הנאשם (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 5-15). הוא אישר כי חיפוש ברכבו של המתלונן נערך כשלושה שבועות לאחר שהמתלונן שוחרר מבית החולים ואז נמצאו הכבלים. הוא אישר שנכח בבדיקה ביחד עם עו"ד מיקי סיבוני. לטענתו, מדובר במגרש משטרתי סגור שאין כניסה אליו ללא אישור מהמשטרה (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 16-30). העד אישר שהנאשם טען שהמתלונן תקף אותו עם כבלים אך לא ידע לומר האם מדובר בכבלים להנעת רכב. הוא אישר שהנחה בצו החיפוש לחפש כלי תקיפה, סכינים ושרשראות (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 32- עמ' 50 ש' 13). לטענתו, הנאשם לא טען שהכבלים של המתלונן נמצאים בביתו ולכן לא התבקש חיפושם. הוא אישר כי הכבלים שנמצאו ברכבו של המתלונן לא נשלחו לבדיקה (עמ' 50 לפרוטוקול ש' 20). העד אישר שהנאשם לא שיתף פעולה בחקירותיו ושמר על זכות השתיקה (עמ' 50 לפרוטוקול ש' 21-24). העד אישר כי שאל את הנאשם לגבי נפילתו של המתלונן וציין כי שאל זאת נוכח טענת המתלונן (ת/4, עמ' 3, עמ' 51 לפרוטוקול ש' 5-6). העד אישר שבהתאם לעדויות המתלונן היה שתוי אך טען שבהתאם לעדות המתלונן עצמו, הוא לא היה שתוי (עמ' 51 לפרוטוקול ש' 15-21). העד ציין כי להתרשמותו המתלונן הגיע לבית הנאשם על מת להבהיר עמו דברים היות ונפגע ממנו, קודם לכן, בעיקר מילולית (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 8-9). העד אישר כי המתלונן ביצע מספר שיחות לפני האירוע לקובי בן לולו (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 10-30). בחקירתו החוזרת אישר העד שגרסת הנאשם לגבי הכבלים הובהרה רק בעימות הואיל והוא לא שיתף פעולה. עוד אישר כי הנאשם לא הצביע על כבלים שהיו לו בבית במהלך ההצבעה וכי לא הביא אותם למשטרה (עמ' 53 לפרוטוקול ש' 1-15). העד נשאל בנוגע לטענת המתלונן בנוגע לדחיפות והשיב כי למיטב זכרונו דובר בהגנה עצמית וכי טענתו לפיה הוא דחף אותו, פירושו הדף אותו (עמ' 53 לפרוטוקול ש' 16-32). צו החיפוש סומן ת/62.

9.         העד בני צרור, בעל מסעדה באור עקיבא, אישר כי הוא מכיר את הנאשם שנוהג לאכול במסעדה. הוא אף אישר כי הינו מכיר את המתלונן שביצע עבודה בביתו (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 4-12). העד סיפר שביום 16/12/11 שהה במסעדה עם חברים, כאשר בסמוך לשעה 1:30 מישהו נכנס במהירות לתוך המסעדה עם האוטו. לדבריו, חשב שמדובר בפורץ או פיגוע אך הבחין באדם פצוע " כולו מסטול" שאמר לו " תעזור לי תעזור לי". לדבריו הוא הוריד את החולצה לעצור את מקור הדם ושלח אותו לבית החולים. העד אישר כי דובר במתלונן. העד לא זכר באיזה רכב הגיע המתלונן (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 13-22). העד ציין כי חלונות הרכב היו שבורים וכי המתלונן היה " מסטול גמור". לטענתו, מסר זאת במשטרה בוודאות (עמ' 55 לפרוטוקול ש' 1-11). העד עמד על טענתו לפיה הרכב נכנס לתוך המסעדה ולא כפי שטען במשטרה בסמוך לעסק ואישר שהמתלונן אמר לו שיש לו דם והוא עומד למות (עמ' 55 לפרוטוקול ש' 10-27). כאשר העד נשאל האם המתלונן היה במצב בו היה בגלל שהיה שתוי, מסטול או פצוע קשה, השיב- " הוא היה בעיני, גם אמרתי את זה לשוטר, בודאות אני זוכר, חשבתי שאולי עשה תאונת דרכים" (עמ' 56 לפרוטוקול ש' 2-5). כאשר נשאל כיצד הבין שהמתלונן מסטול, השיב- " הבן אדם היה מסטול, היה לו ריח של אלכוהול, הוא גם היה בפחד שנלחץ מאדם, אבל בוודאות היה לו ריח של אלכוהול, אולי השוטר לא רשם זאת, אבל הוא היה אצלי בבית" (עמ' 56 לפרוטוקול ש' 6-8). הודעת העד במשטרה הוגשה (ת/63) לצורך ההשוואה בין דבריו בבית המשפט לבין דבריו במשטרה, על מנת להעמיד את הדברים על דיוקם ולא כעדות על פי סעיף 10 (א) לפקודת הראיות.

10.        העד איימן א- סעד הינו שכן של המתלונן ומידי פעם עבדו יחדיו. בעדותו אישר כי הוא מכיר את הנאשם וראה אותו פעם או פעמים בטרם האירוע אך ציין כי אין ביניהם קשר (עמ' 45 לפרוטוקול הדיון מיום 20/1/13 ש' 19-26). לטענתו, בערב 15/12/11 המתלונן ביקש להיפגש עמו בבית הקפה "תותו" על מנת להסדיר תשלום בגין עבודה שביצע אצל קובי בן לולו, דודו של הנאשם והשותף של המתלונן בזמנו. העד אישר שכל הנוכחים במפגש, לרבות המתלונן והנאשם שתו אלכוהול. לדבריו, המתלונן היה שיכור. בהמשך, אישר כי בעדותו במשטרה טען שהמתלונן שתה 3-4 כוסות וודקה ואף אישר שטען במשטרה שהן המתלונן והן הנאשם היו שיכורים בערב האירוע (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 46 ש' 23). לטענת העד, המתלונן החל לקלל את הנאשם ולא להיפך (עמ' 46 לפרוטוקול ש' 24-27). העד אישר כי הוא נפגע לאחרונה מתנהלות המתלונן אשר הובילה למעצר ילדיו (עמ' 47 לפרוטוקול ש' 1-16). כאשר נאמר לעד כי במשטרה מסר שהנאשם הוא זה שהתחיל עם המתלונן וקילל אותו השיב- " זה נכון, אבל שניהם אותו דבר, דברו אחד כלפי השני בסגנון הזה, זה צחוקים...". לדבריו, המתלונן הרשה לעצמו לומר דברים וחש שהוא "הבוס" (עמ' 47 לפרוטוקול ש' 17-27). העד טען בהמשך עדותו שאינו זוכר מי התחיל לקלל את מי ואישר שבמועד מתן עדותו במשטרה זכר טוב יותר. הוא אף אישר שאמר אמת במשטרה. לטענתו, גם במועד מתן העדות לא זכר מי התחיל עם מי אך לא מסר זאת לשוטר. עדויותיו במשטרה הוגשו וסומנו ת/71 ו-ת/72 (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 1-24).

11.        בחקירתו הנגדית אישר העד שהוא מכיר את המתלונן שנים רבות ולא הכיר את הנאשם לפני האירוע, למעט "שלום שלום" (עמ' 49 לפרוטוקול ש' 18-26). העד טען שאינו מעליל עלילות על המתלונן לאור הריב שהיה ביניהם אלא מספר מה שאירע ואת האמת (עמ' 50 לפרוטוקול ש' 2-9). לטענתו, הן המתלונן והן הנאשם היו שיכורים והתחילו ביניהם קללות של שיכורים. לדבריו, דובר ב" דיבורים של צחוק" שאינם מהווים איום או כוונה לפגוע (עמ' 50 לפרוטוקול ש' 10-21). העד אישר שבשלב מסוים הנאשם והמתלונן יצאו מבית הקפה, כאשר לדבריו, כולם חשבו שהם יצאו החוצה לדבר. לטענתו, הם לא יצאו בעקבותיהם היות ולא פחדו שבין השניים תפרוץ אלימות  בשלב הזה (עמ' 50 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 51 ש' 1). הוא אישר שבפעם הראשונה בה הם יצאו החוצה אף אחד לא יצא בעקבותיהם וכי בפעם השנייה כאשר הם יצאו בעקבותיהם הוא הבחין בנאשם שוכב בתוך האוטו בעוד שהמתלונן מעליו. לדבריו, משקפיו של הנאשם עפו מחוץ לרכב. לטענת העד, המתלונן היה מעל הנאשם בתנוחה של " בן אדם שרוצה לתת מכות". העד אישר שגם בעדותו טען שהמתלונן היה מעל הנאשם. הוא אף אישר שלא ראה את הנאשם מכה את המתלונן בשום שלב (עמ' 51 לפרוטוקול ש' 2-26). לטענת העד, לא היה משהו שעמד מאחורי האירוע ודובר רק ב" אירוע של שיכורים". לטענת העד, המתלונן נסע מהמקום עם העובד שלו היות והיה שיכור ולא יכול היה לנהוג. לדבריו, צלצל לאחיו של המתלונן וביקש שישים עליו עין שלא יהיו מכות בגלל היותו שיכור. עוד טען שביקש מעבד שלא ישאיר למתלונן את הרכב (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 12-22). העד נשאל בנוגע לעדותו שם ציין שהמתלונן סיפר לו שהנאשם נתן לו שתי סטירות. לדבריו, לא יתכן שהמתלונן יאמר זאת נוכח גאוותו (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 23-28). לטענת העד, אחיו של המתלונן השיב שיטפל בעניין (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 53 ש' 2). בחקירתו החוזרת הודה העד שלא סיפר במשטרה שצלצל לאחיו של המתלונן בעדותו במשטרה. באשר לסטירות טען שיתכן והמתלונן הוא זה שסטר לנאשם ולא להיפך ושבמשטרה רשמו זאת הפוך. העד הכחיש כי הוא מספר דברים הפוך בשל כעסו למתלונן (עמ' 53 לפרוטוקול ש' 5-25).

12.        העד ויקטור מסיקה היה בעליו של "מפגש החברים של תותו" בשנת 2011. העד אישר כי הינו חבר ילדות של הנאשם, שהיה מבלה בעסק יותר ממנו. הוא אישר כי הוא מכיר את המתלונן, דרך קובי שהיה שותפו (עמ' 53 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 54 ש' 8). העד אישר שביום 15/12/11 הנאשם שהה בעסק המשך כל היום, כאשר בשעות הערב, המתלונן הגיע. לטענתו, הם ישבו ושתו כרגיל והתפתח ויכוח מילולי, שהתפתח בחוץ לדחיפות. לדבריו, לאחר זמן מה אנשים אמרו לו שהנאשם והמתלונן רבים בחוץ והוא יצא והבחין במתלונן יושב על הנאשם, דוחף אותו לכיוון הרכב שלו ונותן לו אגרוף או שנים. כאשר נשאל מדוע לא מסר זאת במשטרה השיב כי אמר מה שנשאל (עמ' 54 לפרוטוקול ש ' 10 - עמ' 55 ש' 30). לאור הסתירות בין דבריו לעדותו במשטרה הוחלט להכריז על העד כעד עוין ולהעדיף את הודעותיו במשטרה ת/73 ו-ת/74 (עמ' 56 לפרוטוקול ש' 10-17). העד אישר את חתימותיו על הודעותיו במשטרה. כאשר נשאל האם היתה לו סיבה לשקר לשוטר השיב שעד תביעה זה אינו דבר מקובל בחברתו וכי לא נידב לחוקר מידע.

13. בחקירתו הנגדית אישר העד שלא רצה לשתף את החוקר במה שאירע ולא נידב מידע מעבר למה שנשאל על ידי החוקר. העד אישר שאין לו דבר נגד המתלונן ואף סייע לרעייתו כלכלית בזמן שהמתלונן היה בבית החולים. לדבריו, הוא ראה שהמתלונן נתן לנאשם אגרופים (עמ' 56 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 57 ש' 19). העד אישר שהגיש למתלונן כ- 6-7 כוסות שתיה בערב באירוע וכי היה שיכור. באשר לנאשם ציין כי יתכן והנאשם שתה אבל לא אצלו. לדבריו, נדיר שהנאשם שתה אצלו (עמ' 57 לפרוטוקול ש' 32- עמ' 58 ש' 10).                     

14. העד יאן וסרמן הינו חוקר שגבה את הודעותיהם של בני צרור (ת/63), איימן סעדה (ת/71, ת/72) ושל ויקטור מסיקה (ת/73, ת/74). העד דחה את הטענה שנאמר לו משהו שלא נרשם ואישר כי מה שנרשם זה מה שנאמר על ידי העדים (עמ' 58 לפרוטוקול ש' 18-32). בחקירתו הנגדית אישר שהכל נרשם וכי על אף שהינו מקליד בצורה עיוורת הוא מסתכל על תוכן ההודעות. לטענתו, החקירות לא הוקלטו היות והחוק אינו מחייב. לדבריו, הוא חוקר מזה 5 שנים ומעולם לא שכח לציין דברי עד שעלו מתוך העדות (עמ' 59 לפרוטוקול ש'  2-26).

15. מוצגים ת/1, ת/1א, ת/1ב, ת/2, ת/6- ת/16, ת/18- ת/27, ת/29- ת/34, ת/38 ות/39 הוגשו בהסכמת הצדדים וללא צורך בהעדת עדים לגביהם.   

16. הנאשם בעדותו אישר שהוא הכיר את המתלונן חודשיים- חודשיים וחצי ונפגש עימו אולי 5 פעמים. לדבריו, לא ידע כי המתלונן אדם אלים (עמ' 61 לפרוטוקול ש' 29-31). לטענתו, ההיכרות נעשתה דרך קובי האחיין שלו, שהיה שותף של המתלונן (עמ' 62 לפרוטוקול ש' 3-4). לדברי הנאשם, ביום 15/12/11 ישב בבית הקפה ושתה כוסית או שתיים שהזמינו עבורו. בשלב מסוים, המתלונן הגיע ולאחר מכן החל לקללו. לטענת הנאשם, הוא השיב בקללות. הנאשם לא ידע לומר מדוע המתלונן החל לקללו כלשונו- " לא יודע. לא יודע. אין לי סיבה להגיד לך. פתאום. מה שנראה לי- אדם שמסביבו, בני האחים שלנו, האגו שלהם גבוה, הוא מזמין אותם, הוא כמו שריף, הוא מרשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה" (עמ' 62 לפרוטוקול ש' 7-32). לטענת הנאשם, לאחר חלופי  הקללות המשיכו לשבת ליד השולחן 2 דקות, לאחר מכן הוא יצא החוצה והמתלונן בעקבותיו, כאשר לטענתו לא ארע כלום בחוץ. לאחר מכן המתלונן שתה כוסית נוספת ו" הרגיש עצמו פייטר". לטענתו, בשלב הזה, החליט ללכת לביתו ויצא החוצה, המתלונן קפץ עליו והכניס את ראשו לתוך הרכב, כמעט שבר את משקפיו ונתן לו מספר אגרופים עד שהפרידו ביניהם. הנאשם הכחיש שהרים אבן לכיוון המתלונן (עמ' 63 לפרוטוקול ש' 3-14).

17. לדברי הנאשם, בשעה 22:20-22:30 הלך לביתו וצפה בטלויזיה, כאשר בשעה 01:00 בלילה או 1:20 נזרקו 2 אבנים על שמשת המרפסת שלו ולאחר מכן נזרק גלון של אקונומיקה ריק והיה בום. לטענתו, הוא הזיז את הוילון והבחין שהזכוכית נסדקה ואז הבחין במתלונן כלשונו- " הזזתי את הוילון וראיתי את אליאס, אמרתי שאני הולך למות אם חזר. הוא בא, יצאתי אליו אמרתי לו לך הביתה, פחדתי להתקרב אליו, יצאתי אליו 40-50 מטר מהמרפסת לכיוון הכביש, אמרתי לו בכל לשון של בקשה לך הביתה..." (עמ' 63 לפרוטוקול ש' 16- עמ' 64 ש' 7). לגרסת הנאשם, המתלונן ירד מרכבו, הגיע לביתו, זרק 2 סלעים וג'ריקן וחזר לרכבו. בשלב זה, הנאשם הזיז את הוילון והבחין במתלונן כשהוא ליד רכבו המונע. לטענתו, אמר למתלונן  לך הביתה אך הוא השיב לו " אליאס בא לרצוח אותך, הוא בא להרוג...". לטענת הנאשם, המתלונן עלה לרכב, נסע, חזר וניסה לדרוס אותו פעם או פעמיים. לדבריו, אמר למתלונן מהגדר שילך הביתה אך הוא השיב לו כי זה הסוף שלו וכי הוא אינו יודע עם מי הוא מתעסק. לטענתו, התקרב למתלונן, ביקש שילך הביתה ובתגובה השיב לו " היום אתה מת", פתח את המכסה של הרכב, הוציא כבלים של רכב ואולי דברים חדים מהאוטו, שלטענת הנאשם לא ראה נוכח ראייתו הלקויה והחל לרוץ אחריו. לטענת הנאשם, הוא החל לרוץ ולהסתובב סביב הרכב של המתלונן, תוך שהמתלונן מכה את הרכב שלו ולאחר מכן חטף את הכבלים, תוך שהמתלונן רץ אחריו עם סכינים והוא מגן על חייו כלשונו- " הוא רץ אחרי עם הסכינים ואני הגנתי על עצמי, כנראה שנדקר מהקטטה שהיתה בינינו אבל אני לא יצאתי עם סכין ביד, הגנתי על החיים שלי" (עמ' 64 לפרוטוקול ש' 13-23). לטענת הנאשם, בזמן שהמתלונן רץ אחריו הוא מעד פעמיים שלוש על הרצפה היות והיה שתוי והכבלים נפלו לו. לדבריו, הוא לא תפס שום חפץ באף שלב. הנאשם שלל שדקר את המתלונן וטען שאינו יודע כיצד נדקר וכי ראייתו לקויה. הנאשם טען שהמתלונן הוציא מהרכב איזה מכשיר אך לא ידע לפרט מהו. בהמשך טען שיתכן ומדובר במברג או אולר קטן. לטענתו, לאחר מכן, המתלונן נפל ונסע והוא נכנס לביתו (עמ' 64 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 65 ש' 16). הנאשם הסביר בפירוט כיצד המתלונן ניסה לדרוס אותו וכיצד חטף ממנו את הכבלים (עמ' 65 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 66 ש' 5). הנאשם הכחיש שהכה את המתלונן עם הכבלים. לדבריו הם היו על הרצפה, כאשר הוא הרים אותם על מנת להגן על עצמו ולמתלונן היה חפץ חד או סכין ביד והם התקוטטו, כלשונו- " היינו במגע פיסי, רבנו בכוח להשליט כוח אחד על השני". לטענתו, המתלונן נדקר כתוצאה מהחפץ שהביא אך הוא אינו יודע להסביר כיצד היות ולטענתו רק כשהגיע למשטרה הבין שהמתלונן נדקר. עוד טען הנאשם שבשום שלב לא החזיק את החפץ החד ביד וכי המתלונן לא אמר לו שנדקר. הנאשם נשאל בנוגע לטענת המתלונן לפיה הוא שבר את רכבו והשיב שיתכן והוא שבר עם הכבלים (עמ' 66 לפרוטוקול ש' 6-23).